כשחלמתי על היין הראשון שאעשה, ידעתי בדיוק מה יהיה הטעם שלו, מאילו ענבים הוא יהיה וגם מה יהיה הצבע שלו. אבל גם ידעתי שיכול להיות שהוא לא יקלע לטעמם של כולם, שהוא לא יהיה ״סטנדרטי״ ושיכול להיות שתהיה עליו ביקורת ואולי היא לא תמיד תהיה חיובית.
ובכל זאת, התעקשתי ללכת עם הטעם שלי ולא וויתרתי לעצמי גם בעניין הביקורת. לכן לקחתי את היין והעברתי אותו לטעימה אצל כמה אנשים שאני מחשיב מאד את דעתם. להגיד לכם שלא חששתי? חששתי ממש ואפילו רעדו לי אתם יודעים מה…
וכשהביקורות החלו לצאת התרגשתי ממש.
כי למרות האמונה המלאה שיש לי ביין שלי, עדיין, חשוב לי שגם אחרים יאהבו אותו ויאמינו בו ובכלל, ירצו לשתות אותו כי בסוף בסוף זה עסק ולא רק חלום.
הביקורת הראשונה הגיעה מטעימות ב״איש הענבים״ מוסד רב שנים שלאחרונה פתח מתחם מקסים ביפו והמטרה העיקרית שלו היא לקדם את תרבות השתיה הישראלית ולהשביח אותה ומתוך כך הם מספקים ידע נרחב ללקוחותיהם וחשיפה ליקבים חדשים.
היין שלנו קפץ למים העמוקים כאשר בשני סופי שבוע של טעימות שנערכו במתחם שלהם הוא עמד לצד יינות ישראליים אייקוניים, מתיישנים, חדשים, לבנים, סמוקים, אדומים וקינוחים.
והנה מה שכתבו לנו החבר׳ה באיש הענבים:
״כמובן שאף אחד מהטועמים מעולם לא שמע על היקב או על היין וזו נקודת ההתחלה הכי טובה, מכיוון שהרושם הראשוני שנשאר היה מכובד מאוד.
כפי שאמרנו לשמעון בפגישה הראשונה, אנחנו מכניסים יין אחד חדש מיקב צעיר כל שנה והוא נטעם לצד היינות האייקוניים של ישראל, ברמות מחיר מטורפות וכמובן המון יינות מתיישנים, חלקם בני 20 ו 30 שנים.
היין עמד בזה בכבוד רב!!
הטועמים שיבחו את רמת הייננות ביין ראשון של היקב, שמעו על הזנים ששינטעו ועל העתיד המתוכנן של היקב ואמרו ששווה לחכות ולטעום את העתיד לבוא. מה שהרשים את הטועמים במיוחד היה אופי היין כשמדובר ב 100 אחוז פטי ורדו – היין לא בומבסטי, לא טאנני מדי ופשוט נעים…
הייננים שטעמו אמרו שגם נושא החביות החדשות בקושי מורגש ועניין אותם להעביר לך את המסר של שימוש דווקא בחביות משומשות.״
המבקר השני של היין הוא אלון גונן שכותב למגזין ״אכול ושאטו״ וזה מה שהוא כתב:
״כשפגשתי את היינן שמעון זוהר לפני שבועיים, לא ממש הכרתי את היקב ולא נחשפתי לעשייה של שמעון. הוא הגיע לגינת ביתי עם בקבוק יין אחד עם תווית שחורה מעוצבת למשעי שעליה המספר 70 בגדול, ובצפיפות גדולה המילה SHIVIM בתוך המספר, ופקק שעווה בצבע חמרה. התווית האחורית לא הסגירה את סוג הענבים ולא את סיפור היינן. הבקבוק (מחירו 130 ₪) נפתח ונמזג, הצבע והריח העלו חיוך על פניי: פטי וורדו זני. אוקיי, יש פה מישהו אמיץ, אמרתי לעצמי.
קודם כל נתחיל בשאלה למה שבעים? 70 בגימטריה = יין = סוד (וליין שלי יש הרבה סודות). ביהדות יש המון ביטויים עם המספר 70: ״שבעים פנים לתורה״, 70 הם יעקב ובניו שירדו מצרימה. ובתהילים – מספר שנות האדם: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". אומרים גם שלירושלים יש 70 שמות, אז הנה עוד למה אחד. המון רבדים בשם, ממש כפי שיש ביין.
טעמתי את היין, ושוב החיוך עלה: פטי וורדו זני עם צבע שחור בוהק, ריחות עוצמתיים חדים, מעט מכל דבר, מאופקים, מתפתחים לאט, עוד רבדים צצים. אני שואל את עצמי: כן מוכן, לא מוכן, החבית קשה לו, אולי הוא היה צריך פחות מ- 13 חודשים, ואולי זה לא הספיק לו? הווניל שצץ אחרי כמה דקות מסגיר את החבית, ומרכך טיפה את עוצמתה. יין טוב, נקי, מדויק, מהליגה של הגדולים, עם לחלוטין יכולת השתבחות.
ואז לשאלה השנייה: למה פטי וורדו? ופה העסק התחיל להיות מעניין. שמעון זוהר למד והתמחה בייננות אצל יאיר ואסף מרגלית, וכנראה שלא רק ייננות לומדים שם. לומדים גם חשיבה אחרת, מחוץ לקופסה, תעוזה לנסות ומן הסתם לטעום הרבה יינות מהזן הזה. משנת 2011 מנסים ביקב מרגלית להוציא פטי וורדו זני, ועדיין הם לא חושבים שחומר הגלם מוכן להיות סוליסט אצלם. אם מה שיש ביקב שלהם מתקרב לעוצמה ולטעם של יקב 70 של תלמידם, אני מקווה שיבקבקו בקרוב.״
לשמחתנו ולצערינו, בציר 2018 אזל ועכשיו, מה שנשאר זה לחכות שבציר 2019 יצא ונוכל לשלוח אותו שוב לטעימות.
